עד כמה אנחנו באמת מכירים את בני הזוג שלנו? עד כמה הם באמת מכירים אותנו? יש בכלל עוד מקום להפתעות גם לאחר זוגיות ארוכת שנים?
כל המחשבות האלו הסתובבו לי בראש כשראיתי את יובל מתקרב לעברי עם כוס שקופה מלאה במשקה אדום שבתוכו שטה חתיכת תפוז. אני חושבת שאילולא היה כל כך חשוך בבר בו ישבנו, הוא היה יכול לראות את הגבות המתרוממות שלי, את העיניים המתכווצות, את הפה המעט פעור ואת המבט הכללי ששואל "מה לעזאזל". אז הברמן אמר שאין אייריש קרים ואין קלואה (מה שביקשתי), והרשה לעצמו להציע משקה טעים ומתוק שבחורות אוהבות. ויובל הרשה לעצמו להכליל אותי בתוך הקטגוריה הזו של "בחורות" ולחשוב שאני בטח אוהב את המשקה, כי הברמן, הרי, מבין קצת בבחורות. אבל מה עם ההיכרות רבת השנים שלנו? הוא יודע שאני לא שותה משקאות אחרים, ובטח לא כאלה שצפה בהם גופה של פרי- אז למה לשנות,לגוון,להפתיע? אם אין אז אין. למרות הסקפטיות ולמרות האנטי שנוצר בי לאחר השיוך הכה כללי והמעט מעליב שלי לקבוצת ה"בחורות" למינהן, טעמתי מהמשקה. היה לו טעם מגעיל יותר מכל תרופה שניסיתי בחיי, מה שנתן לי את הלגיטימציה הברורה לעשות פרצוף מופגן. הח'ברה שבילו איתנו היו, בעיקר, משועשעים מהסיטואציה ומהפולניות שהפגנתי, אבל לא באמת ירדו לסוף דעתי. כנראה הפרצוף שלי לא הצליח להבהיר שמבחינתי זה היה big No , בכל אופן, ממי שאיתי כל כך הרבה שנים ויודע טוב יותר מכל ברמן שרמנטי מה אני אוהבת ומה לא.
דברים קטנים כאלו לפעמים גורמים לי לחשוב שאולי הוא לא באמת מכיר אותי כמו שהייתי רוצה- פשוט שיסתכל עליי ויבין הכל, מבלי שאני אצטרך אפילו להגיד מילה. לרוב הוא יודע- מתי מומלץ להתרחק ממני, מתי אני במצברוח ל"כן" ומתי במצברוח ל"לא", מה להגיד ובאיזה עיתוי מדוייק.
לרוב.
ואני רוצה שתמיד.
מישהו שעובד איתי הגדיר אותי כ- high maintenance. אני??! אחרי שסיימתי להיות מזועזעת/מופתעת מההגדרה, אני מודה שאולי באמת קצת קשה "לתחזק" אותי- כשטובים אליי מידי- אני משתעממת, כשקשוחים אליי- אני נמשכת, כשמנסים להפתיע אותי- אני מתערערת. ולפעמים לא. ואני מצפה מבן הזוג שלי (על פי נסיון העבר ותוך שימוש בכוחות העל שלו) לדעת מתי כן ומתי לא...
בהמשך השבוע אני נתקלת בכתבה מעניינת במוסף של "הארץ" בנושא עד כמה אנחנו מכירים את בני הזוג שלנו. אני מרגישה קצת יותר טוב עם הזוגיות שלי אחרי שאני קוראת על נשים שהופתעו לגלות שלבעלים המושלמים שלהן יש ילד נסתר, אח בכלא או התמכרות לזונות. אלה המקרים הקיצוניים, כמובן. המקרים ההרבה יותר נפוצים הם אלו ש"רק" מנהלים רומן מתחת לאף של בת הזוג. טוב, אז אנחנו יודעים הכל אחד על השני- ברמת מעשים, מחשבות, פנטזיות- לפעמים אולי יותר מידי (לפחות לדעת המומחים שצוטטו בכתבה, שדווקא דוגלים בשמירת כמה סודות לעצמנו על מנת לשמר את העניין והקסם בזוגיות), אבל זה מה שעובד בשבילנו. אז כל עוד ההפתעה הכי גדולה שלי תמשיך להיות בדמות משקאות מוזרים – אני מניחה שאני יכולה לחיות עם זה (אבל הפרצוף- זה כבר לא רצוניJ).
את אחותי האובדת!
השבמחקשירלי.