שכנים שכנים

אף פעם לא הצלחתי להבין מה כל כך מסובך בלהחנות את הרכב שלי בחנייה הפרטית שלי, ולוודא שהאורחים שלי לא יחנו בחנייה של השכנים. לא מסובך, נכון? אבל משום מה, לשכנים שלי זו כנראה משימה בילתי אפשרית, אחרת למה אני מוצאת את עצמי יותר מידי פעמים דופקת על כל הדלתות בשכונה עד שאני מוצאת את השכן הגאון או האורח הגאון שלו שתפס לי את החניה או חסם לי את הרכב? זה כשלעצמו יכול לחרפן, אבל הכי מעצבן זה שבמקום להגיד סליחה, הם פשוט קמים להם בשאנטי באמצע פיצוח הגרעינים, כאילו שהם עושים לי איזו טובה ענקית בכך שהם מזיזים את המרכבה שלהם מהחנייה שלי. אז למה, לעזאזל, הם מתעקשים להמשיך לעשות את זה פעם אחר פעם? קשה לי להחליט אם זו רק עצלות (לחסום במקום ללכת עוד 20 מטרים ברגל ולמצוא חנייה פנוייה), טיפשות (הפרצופים שלי, ולאחר מכן הבקשות המפורשות שלי, הבהירו היטב שאני מ-א-ד לא מרוצה מזה שתופסים לי את החנייה) או סתם בעיה של עודף זמן (מה שמקשה עליהם את ההבנה שחמש הדקות שאני מבזבזת על השטות הזו חשובות לי, ולא מעניין אותי ה"תוך דקה אני זז" שלהם, בייחוד לא אחרי נסיעה ארוכה עם שלפוחית מלאה).

אז די. הגיעו מים עד נפש. מהיום אני כבר לא השכנה הנחמדה.

אחרי סבב הסעות שירות של לקחת ולהחזיר ילדים מחברים/חוגים, אני חוזרת הביתה בגשם זלעפות, נטולת כוחות וסקפטית לגבי צליחת המשך הערב בשלום, ומגלה, שוב, רכב זר בחנייה שלי. אני קצת מצטערת שככה זה יצא, אבל האורח המסכן שבילה אצל השכנים זכה לקבל את כל הזעם שהיה אגור בי כבר 3 שנים מאז שאני בשכונה הזאת...אז לא, לא מעניין אותי שזה רק לרגע, ואין לי זמן לרגע הזה, וזכותי לעשות עניין כי זה באמת עניין, ונמאס לי שאתם כל פעם עושים את זה, ודי, מספיק, כמה פעמים אפשר לבקש?!. והשכנה פתאום חושפת את הצד המרוקאי שלה במלוא הדרו (מה שנקרא "פותחת עליי פה"), ואחרי שהיא מסיימת לצעוק דברים שלא שמעתי כי צעקתי בעצמי, היא מסכמת שהתגובה שלי מאד מוגזמת ושאני פשוט סנובית ומתנשאת. אז אין שום בעיה. אם זה מה שצריך כדי להיכנס לביתי-מיבצרי מבלי להתעצבן ולבזבז זמן מיותר, אני אהיה סנובית ומתנשאת, ומבחינתי שאף אחד מהשכנים לא ידבר איתי ורק ירכל על כמה אני סנובית ומתנשאת. ואם המחיר יהיה להיתקע באמצע הכנת עוגה מבלי שתהיה לי אף שכנה שאני ארגיש בנוח לבקש ממנה כוס סוכר או ביצים- so be it. גם ככה אני די חריגה בנוף השכונתי...אני היחידה שלא שוטפת כל יום את הבית ומציגה לראווה בכניסה לבית דלי, מגב וסמרטוט רטוב, היחידה שריחות בישולים לא עולים ממטבחה כל בוקר (אפילו לא בשישי), אז עכשיו אני אהיה גם היחידה שהיא סנובית ומתנשאת מוצהרת.

בקיצור- די לנחמדות, זה פשוט לא עובד. הייתי רוצה גם לצאת בהצהרה שהבא שיעז לחסום אותי יזכה לפאנצ'ר בכל הגלגלים, אבל באמת שאני לא כזאת.

וזה דווקא מזכיר לי את השכונה הקודמת שלנו, בה החנייה היתה בעייתית. בתור בחורה עקומה מטבעי, יצא לי מספר פעמים להחנות לא הכי ישר, וזה כנראה מאד עיצבן את אחד השכנים עד שיום אחד טרח להשאיר לי מכתב איומים על שמשת הרכב. משהו בסגנון "יא בת זונה, אם עוד פעם את חונה ככה אני דוקר אותך". אחרי שגמרתי להיות בהלם מהמכתב, ניסיתי להבין מה הבעיה, וכשהסתכלתי על הרכב טוב טוב הצלחתי לשים לב שהוא באמת חונה קצת בזווית וזה אולי יכול להפריע לרכב אחר להיכנס לחנייה, אבל בגלל כזה דבר לדקור אותי? מרוב פחד, מאותו היום התחלתי להחנות עם פלס, אבל אני חושבת שהייתי משתדלת באותה המידה גם אם היו משאירים לי מכתב נחמד יותר או פונים אליי בצורה ישירה. אבל אולי זו  רק אני. אולי יש כאלה שצריכים לקבל מכתבי איומים על מנת להפנים.

אז בלי פאנצ'רים ובלי מכתבי איומים, רק עם יותר תקיפות ועצבנות בפעם הבאה שזה קורה, ואני מקווה לא להצטרך ליישם את זה בקרוב, כי מי יודע, אולי עד מחר אני אחזור להיות נחמדה...