אני אוהבת את הלילה.
אני אוהבת את השקט של הלילה.
ובעיקר, אני אוהבת את הלילה לבד. כשכולם ישנים ושקט מסביב (סוף סוף שקט!) ויש לי את כל הבית רק לעצמי. זה בערך הזמן היחידי שיש לי עם עצמי, אז למה לבזבז אותו על שינה?...
אולי זאת הסיבה לכך שמיד כשראיתי את הספר "שינה" של הרוקי מורקמי אספתי אותו אל חיקי וחיכיתי כבר לרגע הנכון להתחיל לקרוא אותו.
מדובר בסיפור קצר עם איורים מיוחדים בלבן-שחור-כסף ומעניינים מאד בזכות עצמם, ולמרות שהקריאה עצמה אינה אורכת זמן רב, העלילה, ובעיקר הסיום, ממשיכים ללוות את המחשבות.
העלילה מתרחשת ביפן, אך באותה המידה היתה יכולה להתרחש בכל מקום ולכל אחד (חלק מהגאוניות של הסופר).
גיבורת הסיפור היא אישה בת 30, נשואה לרופא שיניים, אם לילד. שיגרת חייה מאד מונוטוניים- בבוקר היא עורכת קניות ומכינה ארוחת צהריים, אחר הצהריים היא הולכת לשחות, חוזרת הביתה כדי לקבל את פני בנה ולהכין ארוחת ערב לו ולבעלה. חייה כאילו עוברים על ידה תוך כדי מילוי פעולות פשוטות שחוזרות על עצמן במכאניות יום אחרי יום אחרי יום.
עד שלילה אחד היא מתעוררת מתוך ספק חלום ספק הזייה (או טראנס, כפי שהיא מכנה זאת) ומאותו הרגע אינה יכולה לישון עוד.
שבעה עשר לילות ללא שינה.
ודווקא בלילות האלו, היא מגלה את עצמה מחדש. את אהבתה לספרים (היא קוראת את "אנה קרנינה" שוב ושוב ובכל קריאה מגלה רובד חדש), את תשוקתה לשוקולד (שלא אכלה מאז נישואיה בגלל בעלה), את החיים שהיא לא חיה מאז שהתחתנה והפכה לאם. את כל התענוגות שהיא החמיצה.
והיא לא עייפה!!!
היא מתבוננת בבעלה בשנתו והוא נראה לה מכוער לאין שיעור, מתי התכער כל כך? וגם בבנה, שהיא אוהבת, היא מתבוננת ארוכות ונעצבת מן המחשבה שיום אחד היא תבוז גם לפנים שלו.
סוף הסיפור קצת מטריד והקורא נותר עם התחושה שמשהו מאד לא בסדר, אבל המשמעות של הסוף נתונה לפרשנות אישית.
וזה מזכיר לי סיפור שהתחלתי לכתוב לפני שנים רבות על בחורה שמוצאת את עצמה מסתדרת ללא שינה, והיא מרגישה שהיא מתפתחת לשלב קיומי גבוה יותר. עם הזמן היא מגלה גם שאין לה צורך לאכול. מן הסתם, הקשר עם אנשים אחרים, "רגילים" הופך לטירחה עבורה. את כתיבת הסיפור הזה לא השלמתי אף פעם כי הסוף הבלתי נמנע דיכא אותי בזמנו.
אני צריכה לפגוש את הרוקי מורקמי לאיזה דרינק, אולי נגלה שיש לנו עוד כמה רעיונות דומיםJ
ואסיים במשפט שאני אומרת לכל מי שרואה אותי מפהקת ואומר שאני צריכה לנסות לישון מוקדם יותר... – "שינה היא לחלשים".
לילה טוב!
