התפסן בשדה השיפון

יש הרבה ספרים שקריאתם השפיעה עליי מאד, אבל ברוח יום הבחירות שבא עלינו (אני מאד מקווה שלטובה, אבל סקפטית בנוגע לזה), אם אני חייבת לבחור בספר אחד ויחיד שהשפיע עליי ונגע בי יותר מהאחרים, אין ספק שהבחירה שלי היא "התפסן בשדה השיפון" של ג'. ד. סלינג'ר.

אני לא זוכרת בת כמה הייתי כשקראתי אותו לראשונה (אי שם בחטיבת הביניים), אבל התחברתי מאד לכל מה שגיבור הספר, הולדן קולפילד, דיבר עליו, והיה לי עצוב בשבילו כי ידעתי לאן זה הולך כשאתה מרגיש שכל מי שסביבך מזוייף, ואתה מוקף בכל כך הרבה צביעות, והכל מכעיס אותך מאד, ואף אחד לא באמת מבין אותך. זה לא הולך למקום טוב.

העותק שלי כבר די מתפורר, אז לאחרונה התחדשתי בספר בהוצאה מחודשת, ולמרות המעטפת החדשה שלו אני מזהה את החבר הוותיק שלי, וצוללת איתו שוב לאותם ימי הבלבול והשיגעוניות, ימי גיל הנעורים, הלא פשוטים. וגם אחרי עשרות הפעמים שקראתי את הספר והתחבטתי יחד עם הולדן בשאלות קיומיות כמו לאן הברווזים הולכים כשהאגם קפוא (שמסתירות בתוכן הרבה יותר מתהייה על ברווזים), אני נהנית לחזור אליו פעם בכמה שנים, ולעבור איתו מחדש את המסע שהוא עובר, את הנפילה הזו לשולי החברה. כשהולדן נשאל ע"י אחותו מה הוא היה רוצה להיות כשיהיה גדול, לאחר מחשבה ופסילה של כמה מקצועות "נורמלים", הוא השיב שהיה רוצה להיות פשוט התפסן בשדה השיפון, שתפקידו לתפוס ילדים שמשחקים בשדה שיפון ובריצתם הם אינם מבחינים בכך שהם קרובים ליפול מהצוק, והוא מבטא בכך רצונות של הרבה מאיתנו לעשות משהו שאנחנו פשוט רוצים לעשות, ולא מה שמצפים מאיתנו לעשות. אני, בקריאה הזאת, הייתי רוצה לחבק אותו ולהבטיח לו שהוא לא חייב להתחתן ולקנות מכונית מזורגגת ולנהל שיחות על כמה ק"מ המכונית שלו עושה לליטר דלק (או שיחות משעממות אחרות), לחבק ולהבטיח לו שכמה שהדברים נראים מזוייפים ולא אמתיים, בסוף הוא ימצא את המקום שלו עם האנשים שרואים דברים כמוהו ולא נהיים חברים שלו רק בגלל הלבוש שלו או המזוודה שלו או המוסד בו הוא לומד.

הבעיה בלקרוא ספר, היא שהוא נגמר בסוף. בעיניי יש משהו מאד עצוב בפרידה הזו, ברגע שסוגרים את הספר בסיום  קריאה, אפילו כשמדובר בספר שאני יודעת שעוד אחזור אל דפיו. וכך, עוד לפני שאני מגיעה אל הפרק האחרון בספר, אני כבר מתגעגעת שוב להולדן קולפילד. הוא בעצמו חתם את הספר במשפט- "אף פעם אל תספרו שום דבר לאף אחד. אם תספרו, תיכף תתחילו להתגעגע לכולם." נו, אולי הייתי צריכה להקשיב לו...אבל מה לעשות, אני בנאדם שאוהב להתגעגע.

ואגב, בגלל הולדן, אני לא סובלת שאנשים אומרים "כל טוב". אז אם אי פעם תגידו לי "כל טוב" ואני אתקע בכם מן מבט מוזר, תבינו מאיפה זה בא..