מאחורי החיוך

מאחורי החיוך#1

הן באות אליי לסדנת אפייה, ולפעמים, בכמה שעות של לימוד, עבודה, אפייה, נרקמות שיחות מאד אינטימיות בהן אני מגלה שוב ושוב כמה הן גיבורות, וכמה חיוך ענקי יכול להסתיר מאחוריו כאב גדול. והלב שלי מרגיש מחובר לכל אחת ואחת מהן- אחת ששכלה בחודש אחד גם את אמה וגם את העובר שבביטנה והאפייה הפכה ל"happy place" עבורה, המקום ליצירה, המקום להחלמה. אחת ששכלה את בנה הקטן, נשמה טהורה, ושמו מקועקע על אצבעה וזכרו צרוב לנצח בכל תא מתאי גופה. אחת ששכלה אח צעיר יפה תואר ואהוב באופן ביום בהיר אחד. אחת ששכלה את בעלה לאחר שנים ארוכות של זוגיות וצריכה ללמוד התרגל ללבד. אחת שנלחמה יחד עם אמה גם במחלה וגם בבירוקרטיה של משרדי הממשלה עד שזו הסתיימה, ועוד ועוד סיפורים שמשאירים אותי לרגע חסרת מילים. ואני כל כך מעריכה אותן, איך הן מספרות לי את הדברים הקשים האלה מבלי להוריד אף דמעה (בעוד שאני מתאפקת מאד להסוות את שלי, כי ההצגה/אפייה חייבת להימשך). אבל ברור לי שזה מגיע אחרי אינסוף דמעות ואחרי הרבה מאד עבודה עצמית, כל אחת בדרכה היא. אני כותבת בלשון נקבה כי לרוב בסדנאות עם משתתפים ממין זכר זה לא קורה, האינטימיות הזאת מתרחשת רק בסדנאות עם נשים. יש משהו חזק בשיתוף ובחיבוק הקבוצתי וברגעים הקטנים האלה שנוצרים ונשארים. וגם אם זה יהיה כל הממשק בינינו, רק 4/5/6 שעות מהחיים, אני יודעת שהן נגעו בי ואני נגעתי בהן.

מאחורי החיוך#2

אני מקבלת טלפון מאמא שהבת שלה לומדת במסגרת של חינוך מיוחד והיא מבקשת לרשום אותה לקייטנת האפייה שלי. אני מבקשת ממנה לבוא אליי כדי שאוכל לראות את הילדה ושנוכל לשוחח ולהחליט יחד האם הדבר בר ביצוע בתנאים הקיימים. אין לי ניסיון בחינוך מיוחד, וברור לי שהנערה ששכרתי בכדי לעזור לי בקייטנה תצטרך כנראה להיות צמודה לילדה, אבל משהו בחיוך שלה כבש אותי. חיוך אמתי! העיניים שלה ממש זרחו מרוב אושר כשסיפרתי לה מה נלמד להכין בקייטנה. והחיוך הזה הוא שגרם לי לרצות לעשות את זה למרות הקשיים הצפויים. ומה זה בכלל "ילדה עם צרכים מיוחדים"? הלא לכל אחד מאיתנו יש צרכים מיוחדים... גדולים כקטנים...הילדה הפרפקציוניסטית שבכתה בכל פעם שיצא לה תוצר מכוער (לטעמה), הילדה שרצתה שאני אכין לה הכל כי זה חייב להיות מושלם בשביל אמא, הילדה שאיבדה סבלנות אחרי 5 דקות של עבודה ורצתה רק לראות טלוויזיה, כל ילד והצרכים המיוחדים שלו...ואני שמחה על ההתנסות הזו שהיתה לי, כי חיוך אמתי אחד של ילד שווה את כל העבודה שבעולם.

מאחורי החיוך#3

אז מה החיוך שלנו מסתיר? אנחנו מחייכים כשאנחנו מאושרים, כשאנחנו שמחים, אנחנו מחייכים כשאנחנו מרוצים, כשטוב לנו. אבל לפעמים אנחנו בוחרים לחייך למרות כל מיני דברים אחרים. למרות שכואב נורא, למרות שעצוב, למרות שמתסכל. למה? כי אומרים שהצחוק יפה לבריאות, ושהחיוך יכול להעלים כאבים, לא? זה, בכל אופן, מה שאני עושה, רוב הזמן. חוץ מבימים שממש ממש ממש כואב, ואז אני פשוט לא מראה את עצמי לאף אחד...ומרשה לעצמי גם לבכות ולא מכריחה את עצמי לצאת מהמיטה ולעטות חיוך על הפנים.

היא מלווה אותי בדיוק שנתיים וחצי, ה"אורחת הלא רצוייה שלי", דלקת מפרקים שגרונית, ולמרות שאני מטופלת בתרופות חדשניות יש ימים בהם הכל כואב מאד והכי לא בא לי לחייך, אבל אני לא יכולה להראות את הכאב. מי שמכיר אותי באמת, מספיק לו להסתכל לי בעיניים ולהבין הכל. אבל כל השאר, הם "יקנו" את החיוך. וחלילה אל תטעו לחשוב שזה חיוך מזוייף. להיפך, זה חיוך שעוזר לי להרגיש יותר טוב. מעין טאקטיקת ריפוי עצמי בחיוכים. כמו שסבתא שלי נהגה לומר כששאלו לשלומה- אומרים טוב שיהיה טוב!- אז תחייכו, אומרים שזה בריא...:)