החיים שלנו חושפים אותנו להרבה אנשים, בין
אם בצורה פרונטלית או בין אם דרך המסך שלנו ברשתות החברתיות, ואנחנו כל הזמן
חשופים למסרים, סמויים וגלויים. יש מסרים שאנחנו לא ממש מתחברים אליהם ואנחנו
מקשיבים בחצי אוזן לאדם שעומד מולנו או שפשוט עוברים לפוסט הבא (אם זה בפייסבוק),
ויש מסרים שאנחנו מרגישים שהשם שלנו ממש כתוב עליהם! את הדברים שנוגעים בנו חלקנו נרצה לשמור כתזכורת
יומיומית- מגנט על המקרר, פתק על לוח שעם, או, אולי, קעקוע על הגוף...?
השבוע הופתעתי מאד לקבל תמונה מנטע (השם
המלא שמור במערכת...) שהוסיפה קעקוע חדש לגופה בעקבות תמונה ששיתפתי בפייסבוק!!!
במהלך שהותי בפריס עשיתי סיור קולינרי בהדרכת
שרון היינריך. בתחילת הסיור שרון חילקה לבתי ולי שקיות שעליהן הכיתוב הבא:
אהבתי מאד את המסר, אך לא כזה התעמקתי בלמה
הוא מוכר לי, כי, בכל זאת, בתוך השקית הסתתר לו קינוח שוקולדי טעים, ולאחריו סיור ארוך
עם הרבה טעימות פטיסרי, כך שנותרה רק התמונה של השקית שנכנסה לאלבום התמונות
מפריז. לאחר כמה ימים העליתי פוסט נוסף עם
תמונות נוספות מפריז וקיבלתי את התגובה הבאה מנטע – "אין עוד תובנות ומשפטים
גאוניים? בזכותך יש לי קעקוע חדש." והיא צירפה את התמונה הזאת:
לקחו לי כמה רגעים לעשות את ההקשר (די בזכות
הבת שלי שזכרה שזה הכיתוב שהופיע על השקית...) ויש לציין שהייתי בשוק! פתאום הכל
התחבר...הציטוט המקסים הזה שייך לסופר רוברט היינלין, סופר המד"ב האהוב עליי ביותר,
מתוך אחד הספרים הכי משמעותיים שקראתי, "די זמן לאהבה".
הנה הציטוט המלא:
והמסר הזה שהופיע על שקית מתוקה שמחלקת
שרון היינריך בסיוריה, שהופיע בתמונה שאני צילמתי ושיתפתי, מעטר עכשיו את גבה של נטע!
זה גרם לי לאהוב את שרון אפילו קצת יותר, וזה גרם לי לחשוב הרבה על נטע, שהיתה
אצלי פעם אחת בסדנה ובעצם אני לא יודעת עליה יותר מידי...מה גורם למישהי לקעקע על
עצמה כזה משפט? מאיזה מקום זה בא? והמהירות שבה היא עשתה את זה! בום! זה כנראה
הגיע בזמן הנכון עבורה...
הרי אנחנו מקבלים כל הזמן מסרים מהסביבה, אבל
כשמסר מגיע בזמן הנכון הוא מחולל שינוי! הוא מוביל לעשייה!
לא אני ולא שרון הטיפוסים שיקחו קרדיט על
השפעה על אנשים אחרים, ולשתינו יש סיפור על שינוי בחיים שבהחלט משפיע על אחרים- שרון
עזבה תפקיד תובעני בשירות הביטחון לטובת עולם שכולו מתיקות בפריז, ואני עזבתי תפקיד
תובעני כמהנדסת בהי-טק לטובת עולם שכולו מתיקות. הרבה אנשים מגיעים אליי לסדנאות
אפייה, ובתחילת כל סדנה, כשאני מספרת בכמה מילים על השינוי שעשיתי בחיים, אני מזהה
בעיניים מסוימות את הניצוץ הזה, של האנשים שרוצים לעשות בעצמם שינוי בחייהם (שונה
מהניצוץ בעיניהם של אלו שפשוט שמחים בשמחתי על השינוי שעשיתי). חלקם מתייעצים איתי
אח"כ, שואלים הרבה שאלות, ואני תמיד עונה את התשובות הכי כנות שיש, בלי לפזר הבטחות
ורודות. אצל חלקם אני מזהה שזה לא הזמן הנכון ושהם צריכים עוד קצת "להתבשל"
(אבל אף פעם לא אומרת להם את זה, רק עונה על מה שנשאלתי ונותנת להם להגיע להחלטות הגורליות
בעצמם). חלק שולחים לי בהמשך הודעות שנרשמו לקורס קונדיטוריה, שהגישו מכתב
התפטרות, משתפים שהתחילו סטאז'/עבודה חדשה, אומרים תודה, ועדיין, אני אף פעם לא לוקחת
קרדיט ואומרת שזה בגללי/בזכותי...הרי אני פשוט הייתי מסר אחד בודד שהגיע בזמן
הנכון....
את המסר הזה קיבלתי מבחורה אקראית שפגשתי
במידברן הראשון (יוני 2014):
גיפטינג, זה נקרא. לתת מתנות אחד לשני בלי
ציפייה לתמורה. והיא נתנה לי את השרשת הזו שהכינה עם המסר שבא לי כל כך במקום!
השרשרת הזו היתה תלוייה אצלי בקיוביק הרבה זמן, בתקופה שבה כבר היו לי לבטים עם
עצמי...בדיוק סיימתי קורס קונדיטוריה, והמחשבות על המשך הקריירה פשוט לא נתנו לי
מנוח. ידעתי שהגיע הזמן לשינוי, אבל כל תפקיד שחשבתי עליו לא גרם לי לפרפרים בבטן,
לא בתוך החברה בה עבדתי, ולא מחוצה לה. היו הרבה תפקידים שחשבתי שיכולים להיות
מעניינים ומאתגרים עבורי, תפקידים בהם אני יכולה להוכיח את עצמי ולהיות מוערכת,
אבל לא משהו שהיה מקפיץ אותי מהמיטה בבוקר בהתלהבות. לא היה את הניצוץ בעיניים.
התחלתי להבין שאני רוצה קריירה חדשה, שאני רוצה להפוך את תחביב האפייה למקצוע,
לעשות משהו שאני אוהבת כל הזמן, בדיוק כמו שכתוב במסר שקיבלתי. אבל...כן, תמיד יש
אבל...- המשכנתא, הילדים, המשכורת הקבועה כל ראשון לחודש, התגובות של הסביבה,
ובעיקר התגובה של בעלי כשיבין שזהו, הלב שלי החליט...
גם את שרון היינריך הנפלאה פגשתי לראשונה באותה
התקופה, מאי 2014, באירוע שהתקיים לכבוד צאת ספרה "הפטיסרי הטובות
בפריז". זה בהחלט היה בוקר מעורר השראה. התרגשתי איתה על הגשמת החלום, וידעתי
שיום אחד גם לי יהיה מספיק אומץ להגשים את שלי. אספתי את המסרים שנועדו עבורי עד
שהגיע הרגע בו הייתי מוכנה. והוא בהחלט הגיע...ב1/1/16 יצאתי לדרכי החדשה לאחר
חודשים של מחשבה, הכנות ותכנונים. אני זוכרת שהבת הגדולה שלי שאלה אותי בחשש מה- "אמא,
אם זה לא יצליח, את תחזרי להי-טק?", ועניתי לה- "כשעושים משהו שאוהבים
זה חייב להצליח!". כי זה פשוט חייב...
לפעמים בסדנאות שלי, כשאני עוצרת לרגע
להסתכל על הקינוחים ולצלם אותם בהתלהבות, יש אנשים ששואלים איך אני עדיין מתרגשת
מזה, הרי זו לא הסדנה הראשונה...ואני עונה- ביום שבו אפסיק להתרגש אני אצטרך לחפש
לעצמי קריירה חדשה....
שלכם, עם ניצוץ בעיניים, אניJ
“I believe that everything happens for a reason. People change so that you can learn to let go, things go wrong so that you appreciate them when they're right, you believe lies so you eventually learn to trust no one but yourself, and sometimes good things fall apart so better things can fall together.”
השבמחק- Marilyn Monroe -