30.3,
פסח, לפני 14 שנה
אינספור מילים.
אינסוף אהבה.
הוא
ואני על הנדנדה בחצר של ההורים, יושבים בשמש, נהנים לנו מהשבת הנינוחה, מדברים על
אלף ואחד דברים, ופתאום מחליטים ש...אנחנו מתחתנים!!! נרגשים מעצמנו וממה שהולך
לקרות, אנחנו נוסעים למסעדה בהרצליה לחגוג (ולהתרגל לרעיון...), ואז חוזרים ליבנה לספר
להורים.
ניצלנו
את חול המועד פסח כדי לסגור את כל הדברים הגדולים, וחזרנו לאחר החופש לדירה שלנו בחיפה
להמשיך בשיגרת החיים. בלי יותר מידי עיניינים.
בקיץ
הקרוב, ב-30.7, נחגוג 18 שנים ביחד.
פעם
זה יכול היה מאד להלחיץ אותי, המספר הזה, אבל אני מניחה שכאשר אתה באמת מוצא את
הלובסטר שלך- אין שום דבר בעולם שיכול לאיים.
מה
שיפה בלהיות עם מישהו כל כך הרבה שנים, זה שלפעמים לא צריך בכלל מילים. שיחות
שלמות מתקיימות במבטים.
אבל למרות
זאת, ואולי אפילו באופן מפתיע, יש כמה שיחות שחוזרות על עצמן לאורך השנים...
למשל,
דו שיח שמתנהל אחת לכמה זמן ברגעי תיסכול על כך שדברים בבית לא מתקדמים:
היא:
מתי בדיוק אתה מתכוון לעשות את כל הדברים שרשומים לך בפתק?
הוא:
(בפליאה) איזה פתק?
היא:
(בחוסר סבלנות מובהק) הפתק שתלוי על המקרר כבר שבועיים
הוא:
ומתי תביני שאני לא מסתכל על הפתקים שלך???...
או שיחונת
שמתנהלת כמעט כל ערב...
היא:
נו, מה אני אלבש?
הוא:
תנסי בגדים
היא:
אבל אין לי מה ללבוש
הוא:
אבל עוד רק קנית @# ו- &*& ו- !@##$ ב #$%%^^&^^ שקלים
היא:
כן, אבל עדיין אין לי מה ללבוש...
במקרים
(נדירים) בהם אני טועה והוא צודק-
היא:
טוש, אתה אוהב אותי?
הוא:
חולה עלייך
כמעט
כל לילה...
היא:
טוש
הוא:
(ישן)
היא:
טוש! (+מרפק)
הוא:
(בבהלה) מה? מה?
היא:
אתה נוחר
הוא:
נו, מה את רוצה שאני אעשה? אני לא יכול לישון בלי לנחור
היא:
ואני לא יכולה לישון כשאתה נוחר!
הוא:
אז מה את רוצה שאני אעשה?
היא:
שתשתדל יותר!
ובלילות
יוצאי דופן במיוחד-
היא:
יובל? יובל?
הוא
(בבהלה): מה? מה?
היא:
אתה בסדר?
הוא:
למה שאני לא אהיה בסדר? אני ישן
היא:
לא, פשוט לא נחרת אז פחדתי שאתה מת......
והמילים
הללו, שנאמרות בינינו שוב ושוב לאורך השנים, הן חלק מהטקס הקטן של הזוגיות שלנו, הן
חלק מהאהבה שלנו, גם אם הן לפעמים נאמרות בכעס או בטונים גבוהים.
וכדרכה
של אהבה, שמורכבת מאוסף של רגעים לא צפויים, אני מוצאת את עצמי נחנקת מדמעות בנסיעה
הביתה כשברדיו רוקפור שרים "קח לך אישה ובנה לה בית", ואני עם האיש שלי
לצידי (שבנה לי בית, אבל עוד לא שתל לי גינת תבלינים) ושלושה ילדים מתוקים במשוב
האחורי.
הרבה שנים. אינספור מילים.
אינסוף אהבה.
מרגיש כמו לקרוא science fiction. אחרי 12 שנה ושני ילדים אני מרגיש יותר קרוב אל קרם הפטיסייר שלי מאשר אל אשתי. אולי יום אחד גם לי יהיו יחסים כאלה, לפני שאני אצטרך ווייז כדי לזכור איפה הבית שלי ואוכל את כל האוכל שלי עם קשית דרך האף.
השבמחקוואוו, נשמע שאתה צריך לדבר עם אישתך, דברים יכולים להשתנות, זה תלוי רק בנו:)
השבמחק