הוא ואני והם וכל השאר (או הגיגים שבאים בלילה, מאוחר)

נכנסים למיטה, היד שלו עדיין עליי, מחבקת, עוטפת, ותוך שניות ספורות עולות ונשמעות קולות הנחירה. עוד רגע, כשאשלח מרפק לכיוונו, הוא ישאל בבהלה "מה? מה?", ואני אומר בקול מיואש "אתה נוחר", והוא יענה "אבל עוד לא נרדמתי בכלל", ואני אחייך מתחת לשפם בחושך, ואמשיך לחשוב על כל הדברים שבעולם בזמן שהוא ישן כמו תינוק.

חושבת על איך ביום בהיר אחד כולם הפסיקו לדבר על עננים וירטואליים והתחילו לדבר על ענן מסוג אחר לגמרי, ואיך ביום בהיר אחר זה פשוט נגמר והפך להיות השיחה של אתמול, ורק אני עדיין מחסירה פעימה עם כל צליל שנשמע קרוב לאזעקה, ותוהה מתי שוב אצטרך לרוץ עם ילדיי לממ"ד ולענות על שאלות קשות כמו למה הערבים שונאים אותנו, ומצד שני לספר להם שגם בצד השני יש ילדים קטנים ומשפחות שרק רוצות שקט ושלום, ולקוות בלב שיש בצד השני כמה אימהות שמספרות את אותו הדבר לילדיהן.

כל כך אינסטינקטיבי, לרצות להגן על ילדינו בכל מחיר, ואני חושבת על האמא האמיצה שנלחמה במחבל שפרץ לביתה, ותוהה האם היה לי את האומץ לנהוג כמוה או שהייתי קופאת במקום בבעתה, אבל מגיעה למסקנה שהייתי עושה הכל כדי להגן על הגורים שלי ונלחמת כמו לביאה מטורפת. וכאילו שאין מספיק אקשן במדינה, הייתי צריכה לגלות שהמטפלת בצהרון של ילי שלי נוקטת בשיטות חינוך "מיוחדות" כגון למשוך את הילדים באוזן או לנעול אותם בחדר אחר לכמה דקות כעונש. הזדעזעתי עמוקות לשמוע את הדברים הנוראיים האלו על המטפלת האדיבה, וכשילי בעצמה אמרה שהיא נעלה ילד כי התנהג לא יפה הבנתי שאסור שהיא תישאר בסביבתה אפילו עוד דקה. ילד מקבל כל הסבר "הגיוני" שמספק לו המבוגר האחראי, ואני ממש לא רוצה שהבת שלי תחשוב שמותר למישהו לנעול אותה בחדר רק בגלל שהתנהגה לא יפה, או שתפחד להתנהג לא יפה כדי שלא ינעלו אותה בחדר. הנה, נוסף עוד משהו ל-to do list, להצטרף למאבק על מטפלת חדשה.

והמחשבות נודדות לאובמה ונאום הניצחון (המאד מרשים!) שלו, ועל האם בארצות הברית הגדולה טוב יותר מבישראל הקטנה, ועל כל המקומות בהם עוד לא הייתי בעולם, והאם לחסוך כסף כדי לטוס לראות אותם, או אולי לעשות מטבח חדש או איזה שיפוץ כמו שעושים כולם...

והדקות עוברות, ואני עדיין מגלגלת בראשי את כל מה שצריך לסדר, לעשות, לשלם, לתייק, להכין, לקנות, והאם מחר אני אספיק חצי ממה שתיכננתי...

לא, אין תנאים נדרשים לשינה...

אולי אנסה ספירת כבשים עד שהיא תעטוף גם אותי והמרפק יפסיק לנקוש בנוחר השליו ששנתו לא מוטרדת מדבר...