מכירים
את הפרסומת של רותם סלע וטכנאי המזגנים של טורנדו? זו שבה היא מתקשרת להזמין טכנאי
ומיד מתחילה להתארגן לכבודו- מתקתקת את הבית, מתאפרת, מורחת לק...מה שנקרא "בקטנה"J לא מזמן, כשהיא רק עלתה לשידור, נתקלתי ברחבי הפייסבוק
בדי הרבה פוסטים של חברות המחשיבות עצמן פמיניסטיות כנגד הפרסומת השוביניסטית והמנמיכה
הזו (מצד שני, אף פעם לא ראיתי אותן כותבות ביקורת דומה על פרסומות לאבקת כביסה
בהן הגברים יוצאים טמבלים..). אני, דווקא, מ-מ-ש אוהבת את הפרסומת!!! היא כל כך
חמודה!!! היא כל כך אני!!! לקוחה מתקשרת להגיד שהיא עוברת לאסוף משהו, ישר אני
מסדרת את כל הבית, מנקה את הגז, עושה אבק, מעבירה כלים למדיח, ובסוף היא מבקשת
שאוציא לה את ההזמנה לרכב....כשהנהג של מר קייק מגיע עם משלוח ו"תופס"
אותי עם פיג'מה וללא איפור אני מתפדחת לפתוח את הדלת...כל מי שמכיר אותי יודע שקשה
לתפוס אותי בלי איזו צללית ורודה על העיניים, סומק ורוד על הלחיים, גלוס ורוד על
השפתיים, משהו...ורוד...על הפנים...ולמה אני מספרת לכם את זה? כי בשבוע וחצי
האחרונים לא התאפרתי בכלל. כך רצה הגורל...
אז
זו אני...לא הפרצוף הכי יפה בעולם, אבל זה הפרצוף שלי, ובגדול אני אוהבת אותו,
ובעיקר- רגילה אליו מזה 42 שנים. ומה קורה כשיום בהיר אחד את מתעוררת בבוקר וכל
הפרצוף החמוד שלך נפוח ואת מרגישה כאילו מיס פיגי, בכבודה ובעצמה, מסתכלת עלייך
מהצד השני של המראה? ומה עושים כשכל הצוואר פורח ומגרד? בעקרון נבהלת...ונלחצת...מה
שהופך את מיס פיגי לעוד יותר מאיימת...ואז את נותנת קריאה לבעלך שקולו נשמע מחוץ
לאוהל (מידברן וזה) שיביא לך בדחיפות כוס תה, ומתחילה לנסות את מזלך
בקומפרסים. ואחרי חצי שעה של קומפרסים מיס פיגי עדיין מסתכלת עלייך. והכל פויה ולא
נעים. אז את שמה על עצמך איפור (מפגרת, לא יכולה בלי) ויוצאת אל המרפאה. ולמרות
המשקפיים הגדולים, את מרגישה שכולם רואים ורוצה רק לסיים עם זה ולחזור להסתגר
באוהל. הרופאים במרפאה לא נבהלו (מזל), נתנו כדורים נגד אלרגיה ושלחו אותי לדרכי.
לבדידותי. באוהל. כי לא רציתי שאף אחד יראה אותי ככה, לגמרי לא הרגשתי אני. וזה
הזמן להודות לכל חברי המחנה ששאלו מה יש לי ולא נבהלו כשהרמתי את המשקפיים והראיתי
להם. ואפילו משחת פלאים למריחה על הצוואר קיבלתי מאחד מחברי המחנה שהוא הרבליסט. ומרחתי
אותה באדיקות, למרות שהיא היתה ירוקה ולא ורודה...למחרת אפילו לא ניסיתי להסתיר עם
איפור. בעצתה של אשה חכמה אני נותנת לפנים שלי מנוחה ומשאירה אותם נקיים. בעצתה של
אשה חכמה אחרת אני מכסה את פניי הנפוחים בפלחי מלפפונים שיספחו את הנוזלים, ונראית
לרגע למתבונן מהצד כמי ששוכבת במכון יופי...אך האלרגיה בשלה.
הימים
חלפו, המידברן הסתיים, הפרצוף עדיין נפוח, הצוואר עדיין אדום ומגרד, ואני מגיעה
היישר אל הציוויליזציה למוקד של מכבי לקבל זריקות סטרואידים ואנטי-היסטמינים. רק כעבור
שבוע (!!!) הפרצוף שלי חזר לעצמו. ואני מסתכלת על עצמי במראה ואוהבת מה שאני רואה
שם, בלי איפור.
עם
קצת כתמים שחורים מתחת לעיניים.
נקי
לגמרי.
שלי.
אני.
אז
כל הדבר הזה נתן לי שיעור חשוב בלאהוב את עצמי בלי קשר למה שאני רואה במראה
(חייבים משהו חיובי, לא?) וגרם לי לאהוב אפילו יותר את בעלי שמתייחס אליי כאילו
אני איזו אלה מהאמזונס גם כשאני נראית הכי ג'יפי בעולם... ועכשיו, לעזאזל, חייבת להבין
למה אני אלרגית (מקווה מאד שלא למדבר, כי חיי כבר לא יהיו חיים ללא המידברן.....)
