דיפדוף בעיתון סוף השבוע מגלה כי שתי ענקיות, קצת שונות זו מזו, חוגגות יומולדת בימים אלו- פייסבוק חוגגת 10 שנים, ושילב חוגגת כבר 40. לא, אין ממש מקום להשוואה או מכנה משותף כלשהו המחבר בין השתיים, למעט העובדה שבשורת יום-ההולדת של שתיהן הופיעה באותו גיליון עיתון. אבל מה שבטוח, הילדים שנהנו מהמוצרים של שילב כשזו עוד היתה בחיתוליה, לא היו צריכים לשקר לגבי גילם כדי לפתוח חשבון פייסבוק כמו הילדים של היום...
Anyway, בשבוע הבא אני אציין יומולדת 39 ומעבר לזה שאני חוגגת את הגעתי
לעולם, תינוקת רזה וקירחת עם עיניים כחולות גדולות וסקרניות, והפכתי את הוריי
להורים בראשונה, ואת כל הסבים והסבתות שלי לסבים וסבתות לראשונה, אני גם חוגגת את
ימי ההולדת הבאים-
יומולדת שנה לפוני שלי. בתור בנאדם שמאד
מקובע על הרבה דברים, בין היתר השיער, עשיתי בצעד חסר תקדים (מבחינתי) פוני לכבוד יומולדת 38. האמת היא שאני בדיוק במחשבות על "יחסינו לאן"
אבל אל תספרו לו עדיין, אני לא סגורה על עצמי...
3 שנים לבלוג! 3 שנים של כתיבה ושיתוף במחשבות,
התחושות והדעות שלי, שאני מקווה שנגעו בעוד איזו נשמה או שתיים חוץ משלי, שנתנו
לפעמים חומר למחשבה או גרמו לאיזה הנהון של הבנה והזדהות. כמובן, הייתי שמחה אם
היה לי פנאי לכתוב יותר, אבל כשיש מעט מאד פנאי והרבה אהבות, מסתפקים בקצת מכל
דבר...
25 שנות אפייה!!! אפילו לי זה נשמע המון...הכל התחיל אי שם בכיתה
ח' בשיעורי כלכלת בית, בהם למדו בנות הכיתה לבשל ולאפות, בעוד הבנים לומדים נגרות.
אני זוכרת שזה מאד קומם אותי שלא נותנים לנו זכות בחירה לאיזה שיעור ללכת, אבל אז,
כאמור, עדיין לא היה פייסבוק, ומחאה חברתית בלי פייסבוק כנראה היתה כבדה עליי בגיל
14. מה גם שבכל מקרה בחיים לא הייתי בוחרת ללכת לשיעורי נגרות...אז שם, בכיתת כלכלת
בית, נהניתי לראשונה מחדוות האפייה, ולא פחות חשוב מזה- מההנאה שאחרים מפיקים
מהתוצרים שלי (על תקן הטועמים שימשו הבנים שחזרו מורעבים משעורי נגרות..). יש לי
הרבה זכרונות מהמטבח בבית הוריי בתור נערה צעירה אופה למשפחה שלי עוגות, עוגיות,
לזניות, פשטידות, כשאחותי הקטנה יושבת לידי על השיש, מסתכלת, טועמת,
"עוזרת". אפילו כשהייתי בטירונות ובקורס קצינות והייתי מגיעה הביתה רק
בימי שישי בצהריים אחת לשבועיים, אחת ההנאות הגדולות שלי היתה להפשיל את שרוולי
המדים ולאפות איזה משהו נחמד לשבת. ועד היום, בכל רגע פנוי שיש לי או בכל פעם שאני
צריכה קצת שקט עם עצמי- אני שמה על עצמי סינר ואופה משהו. למצוא מי שיאכל את תוצרי
התרפיה שלי זה לא קשה..
אז אחרי 25 שנים של לימוד עצמי מכל
המדיות שאני מכירה, החלטתי שבא לי להעמיק וללמוד קונדיטוריה באופן מקצועי, ואני כל
כך נפעמת מכמה אני לומדת למרות כל מה שאני כבר יודעת.
החיים הם בית ספר אחד גדול וכל שנה
אנחנו קצת יותר חכמים משהיינו (זה לגמרי שכנוע עצמי זול שאמור למנוע ממני להתבאס
מזה שעברה עוד שנה...)
אז הופ-הופ
טראללה, כמעט גדלתי בשנה, מעניין מה יהיה בשנה הבאהJ
