מה עושים עם לילה לבן לא מתוכנן?
איך הוא פתאום נפל עליי משומקום, כמו אורח בילתי מוזמן?
אני שוכבת במיטה כבר שעתיים, מתהפכת לי מצד לצד, מקווה למצוא ישועה בכל תנוחה חדשה, אבל משהו לא עובד. זה לא זה. זה אפילו לא ליד.
אני משכנעת את העיניים שלי להישאר עצומות ומנסה לספור כבשים, אבל הן לא נותנות לי- כבשים ארורות! בורחות מהטור ומצחקקות לעברי. כאילו שמשהו פה מצחיק- אני לא נרדמת.
ואז באה ההבזקה (הלא כזאת גאונית)- אולי אם אני אעבוד קצת אני אהיה יותר רגועה ואוכל להרדם. קצת קוקואי לעבוד בשתיים בלילה, אבל אני יושבת ומכינה מצגת ועונה על מיילים, ומרגישה ממש פרודוקטיבית והרבה הרבה הרבה יותר רגועה. חוזרת למיטה עם ציפיות גדולות- ונאדה. אותו הטקס, אותם הסיבובים המשעממים מצד לצד, וארץ החלומות עדיין רחוקה ממני מרחק שנות אור.
הגיחה הבאה לסלון (אין ברירה, משעמם במיטה, בייחוד כשאני מלאת קינאה ביובל שנוחר בקצב סדיר) כוללת שתיית חצי בקבוקון רסקיו-רמדי ושתי כוסיות ויסקי (זה גם טוב לדלקת בגרון שהגיעה, גם היא, משומקום). בדרך כלל, שנים וחצי שלוקים של ויסקי עושים אותי די מזוגגת, אבל עכשיו, משום מה- כלום. עירנית מתמיד.
שלוש וחצי לפנות בוקר. אפילו בפייסבוק כבר אין אף אחד. אני בוחרת להשלים עם הלילה הלבן הבילתי מוזמן הזה שפקד אותי (נו, מה עוד אני יכולה לעשות? להילחץ מזה שאני לא נרדמת ושאני בכל זאת חייבת להיות עירנית לחלוטין מחר (בעצם היום) בעבודה? הממ...אולי אני אשתה את מה שנשאר מהרסקיו).
מכל הדברים בעולם, אני פתאום נזכרת בסרט מתוק שראיתי לאחרונה- "קונג פו פנדה 2". גיבור הסרט (הלוא הוא פו, דוב פנדה ענק מצוייר) היה צריך למצוא שלווה פנימית על מנת להשלים את המסע שלו בהצלחה (ז'תומרת- לנצח את היריב הרשע), ואני תוהה, אולי זה גם מה שאני צריכה? שלווה פנימית? כמו בסרט, פתאום היא תגיע בלי שאני אשים לב ואני אביס את הלילה הלבן? אולי, אולי היא עוד תגיע השלווה הפנימית, אבל יש לי תחושה ששלב העילפון יגיע הרבה קודם...
לילה/בוקר דובJ
אני יכולה להבין אותך לגמרי. בייחוד שמגיעים לגילאים האלה, פתאום מתחילים להתהפך מצד לצד בלילה בלי יותר מידי להבין למה. לי זה קורה די הרבה, ואז אני אוכלת אותה ביום למחרת.
השבמחק